הגלריה של אורנה אפרתי

אני מצלמת והן התמונות החלו להצטבר בזיכרון המחשב שלי. מאות ואולי אלפי תמונות בנושאים שונים ומגוונים. רציתי לעשות מהם מצגות .
"את רואה את הסימן המרובע הכתום על המסך"? "זה הפאור פויינט תכנסי ותעשי לך מצגות כמה שתרצי." אמר לי בעלי שהוא איש אקדמיה והמצגות הן כלי הלימוד העיקרי שלו.
"אני לא יודעת איך עובדים עם זה" אני מתלוננת.
"זה כלום, זאת התוכנה הכי ידידותית שיש כל ילד בכיתה ג' יודע לעשות מצגות".
אם כל ילד בכיתה ג' מצליח אז אני נכנסת, מבקשת חברות, ו"יוק" לא דובים ולא מצגות.
אני מגדלת שלושה ילדים מוכשרים ונבונים. אחד אני מחזיקה במכללה ללימודי המחשב, לשני אני משלמת שכר לימוד לטכניון ללימודי הנדסת אווירונאוטיקה והשלישית לומדת בתיכון.
הם יודעים ליצור מצגות!!
אני שעדיין מתפעלת מהמצאת הגלגל לא כל כך מתיידדת עם התוכנה, וכך במשך זמן לא קצר אני מטרטרת את כל השלושה אל המחשב וממנו כדי שיעזרו לי עם הידידותית הזאת. אי שביעות הרצון של השלושה נשמעת בקולי קולות בחלל ביתנו והמתח הולך וגואה והכול בגלל המצגות.
הישועה היגיעה ממקום מאוד לא צפוי ואולי מהמקום הכי צפוי שיכול להיות. אחותי באה לבקר עם נכדתה שלומדת בכיתה ג' והיא זאת שישבה איתי בסבלנות אין קץ ולימדה אותי את רזי התוכנה.
ואלה התוצאות.